בית משפט השלום חיפה
תא  8029/02

בפני:
כב' השופט א. גנון
תאריך:
10/06/2004

בעניין:
בנאדו רוני

ע"י ב"כ עו"ד
רון עופר
התובע

נ   ג   ד

קויפמן יוסף

ע"י ב"כ עו"ד
פרקליטות מחוז חיפה
הנתבע 

פסק דין

1.         תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע על ידי הנתבע – שוטר במשטרת ישראל, באירוע מיום 22.11.99.

            התובע יליד 1957, נפגע בידו על ידי הנתבע במועד הנ"ל בעת שהנתבע עצר את התובע בנסיבות שיתוארו להלן.

2.         התובע נפגע ביד שמאל, המומחה מטעמו ד"ר בסר קובע:

"מדובר על גבר 45 אשר בנובמבר 1999 סבל מחבלה בזרועות שמאלית. לפי צילומי הרנטגן של אותו יום, סוג השבר יכול להתאים לסוג החבלה. היום סובל מכאבים וחולשה עם הגבלה ביישור וכפוף.

הריני ממליץ בזאת על 10% נכות לצמיתות לפי סעיף 35

(1) ב'.

מכיוון שהוא איש אחזקה ועובד בשתי ידיו, יש מקום להפעיל תקנה 15 עקב המוגבלות שלו".

פרופ' רופמן המומחה מטעם הנתבע קבע שלא נותרה נכות צמיתה וקבע לו 0%נכות פסק:

"מדובר בגבר בן/בת 46.9 לדבריו, לפני כ – 4 שנים נחבל בזרוע שמאל בעת שהותקף ע"י שוטרים… בעקבות החבלה לא נותרה נכות אורתופדית קבועה שכן השבר בעצם הזרוע משמאל התחברה אנטומית ובאופן מלא. נותרה, אם בכלל, הגבלה מזערית וזניחה שהינה אולי 2 מעלות של חוסר היישור מרפק שמאל בהשוואה לימין. מלבד זאת כל התנועות תקינות.

בהסתמך על כל אלו ניתן אפוא לקבוע כי החבלה נדונה לא הותירה נכות אורתופדית קבועה…".

3.         אקצר בדברים, ואם לא הזכרתי את כל טענות הצדדים אין זאת אלא כדי לקצר אולם שקלתי את טענותיהם כולן.

4.         התובע טוען כי במועד הנ"ל הלך לתומו ברחוב מוריה ליד ביתו והותקף על ידי הנתבע. בהודעתו במשטרה נכתב כדלקמן:

"ראיתי את הנ"ל לפני ורשמתי הודעתו כדלקמן:   אני גר במוריה 102, בדיוק מתחת לבית שלי יש כספומט. באותו לילה ישבתי בספורט בר, זה בית קפה ליד הבית שלי שם ישבתי אחרי שחזרתי ממשחק הכדורגל, הדרבי, בין הפועל למכבי חיפה. הלכתי להוציא כסף מהכספומט, הייתי לבוש בחולצה של מכבי חיפה, בצבע ירוק. בדיוק כמה מטרים לפני הכספומט, קפצו עלי שני בחורים, גדולים כאלה, אחד מהם נתן לי מכה בחזה ושאל מה אני עושה פה. לרגע חשבתי שאלה אוהדי הפועל, כי אני בא ממשפחה של כדורגלן של מכבי, ואז אמרתי לו שאני גר פה ומי הוא בכלל שאני צריך לתת לו הסבר. היה כזה דיבור שהבחור אמר לי שאם אני לא יענה לו הוא יפרק אותי, היה לו מבטא רוסי ונכנס לי במחשבה שאולי רוצים לשדוד אותי, לא העליתי בדעתי שאלה שוטרים כי הם לא הזדהו אם היו מזדהים לא היתה שום בעייה הייתי מראה לו תעודת זהות ושלום על ישראל. בתוך המחשבה שרוצים לשדוד אותי אמרתי לעצמי שאסור להראות שאני פוחד ואז אמרתי לאותו בחור מי אתה, אלי לא פוחד ממך ואני יזיין את האמא שלך, היו עוד דיבורים גם מצידו וגם מצידי שאיני זוכר ופתאום אותו בחור אמר לי אתה יודע מי אני? אמרתי לו מי אתה, ואז ראיתי שהוא מוציא משהו מהכיס שאתו הוא דחף לי בתוך העיניים, אמרתי לו איך אני יכול לראות אם אתה דוחף לי את זה לתוך העיניים, ברגע שאמרתי לו את זה הוא לקח לי את יד שמאל, עשה לי מין תרגיל ג'ודו או משהו דומה והרגשתי כאבים איומים, והוא פשוט ריסק לי את היד…

שאלה- האם בשלב כלשהו של האירוע הזדהו בפניך אותם בחורים כאנשי משטרה?

תשובה – חוץ מזה שאותו בחור דחף לי משהו בעיניים שהוציא מהכיס, מן כרטיס עם רקע לבן, לא הציגו עצמם כשוטרים.

שאלה- האם היה ניסיון כלשהו מצידך, לבד מקללות, לתקוף את אותם בחורים?

תשובה – לא מה פתאום, אתה יודע איזה בחורים גדולים הם היו…

שאלה – האם יתכן כי הכוח שהופעל נגדך היה כתוצאה להתנגדותך למעצר?

תשובה – לא היה דבר כזה, הוא פשוט הלך לרסק לי את היד, לא היה דיבור כזה שכאילו הודיעו לי על מעצר ואני התנגדתי, מי שיגיד דבר כזה הוא פשוט משקר".

            התובע הלך אפוא ברח' מוריה בשעות לילה מאוחרות ונדרש להזדהות ע"י הנתבע ואדם נוסף שהיה עימו ברכב. מדובר בנתבע ושוטר מתנדב, שלא היו במדים ולא ברכב משטרה גלוי אלא סמוי. הנתבע סיפר את גרסתו שעומדת בסתירה לגרסת התובע ולפיה לא תקף את התובע, אלא היה זה התובע אשר נהג באופן  חשוד, וניסה לברוח.

            הנתבע מעיד על נסיבות האירוע:

"… שבאותו לילה בסביבות השעות שלוש לארבע, לקראת בוקר הייתי בסיור שיגרתי ביחד עם המתנדב נתן צוקרמן ברכב משטרתי מוסווה מסוג איסוזו בצבע לבן, כאשר המתנדב נהג ואני ישבתי במושב לצידו. לפתע הבחנתי בבחור שאיני זוכר תיאור שלו אבל אני זוכר שהוא היה לבוש בגדים כהים, מה שגרם לי לחשוד בו, ביקשתי מתנדב לצמצם לכוון הבחור. אם אני לא טועה זה היה בשדרות מוריה, קרוב לפינת רח' ליטניס, לכוון חורב, התקרבנו בנסיעה איטית לעבר הבחור, הצומת היה מואר והראות היתה טובה. אנחנו היינו לבושים חלק עליון חולצות לבנות וחלק תחתון מכנסי משטרה כחולים. לא זכור לי מה לבש מתנדב, כשהגענו במקביל אליו, הוצאתי תעודה ביד והצגתי לו תעודה ואם אמרתי לו שלום משטרה (המילים לא זכור לי במדוייק) וביקשתי שיציג תעודת זהות. הבחור נעמד במקום, הסתכל עלינו היטב ואז הוא אמר, ממה שאני זוכר, משטרה? ואז אמר לי אני שם זיין על משטרה והתחיל בהליכה מהירה לכוון בנק לאומי, אם אני לא טועה, סניף קרוב. ביקשתי משוטר נתן לנסוע אחריו, השגנו אותו בדיוק ליד הבנק, בערך עשרים שלושים מטר קדימה, יצאתי מהניידת, התעודה היתה עדיין ביד ימין שלי, באתי לבחור, הצגתי בפניו שוב פעם תעודה והזדהיתי כשוטר, אמרתי לו שאני שוטר וביקשתי ממנו להזדהות בפני. הבחור נעצר והסתכל עלי ואמר, משטרה!!… הוא הסתובב והמשיך להסתכל עלי תוך כדי הליכה, עשה לי סימן ביטול כזה, עם היד, והגביר את ההליכה שלו. צמצמתי אליו, הודעתי לו שהוא עצור, הוא נעצר הסתכל עלי, אני תפסתי אותו מהיד, הודעתי לו שוב שהוא עצור ומפה הוא התחיל לקלל אותי…. הבחור סירב בתוקף להזדהות, סירב למסור, אפילו בע"פ, את פרטיו והמשיך לקלל אותי… ראיתי שהוא כבר אגרף את יד ימין שלו, היד הרחוקה ממני, ובצעקה אמר לי לשחרר אותו. בשלב הזה ראיתי את הניידת שלנו חונה לידינו, ראיתי את צוקרמן עומד ליד הניידת, אני משכתי אותו מהיד לכוון הניידת, משכתי אותו ממש בעדינות, ראיתי שמבנה הגוף שלו הוא רזה, וכשהסרתי לרגע את המבט ממנו, הסתכלתי לשנייה לכוון הניידת, קיבלתי אגרוף ממנו למפתח הלב. העצור התחיל להשתולל וניסה להשתחרר ממני, הוא דחף אותי וניסה לשחרר את היד שלו אני התחלתי להאבק איתו ולא עזבתי את היד שלו ואז הצלחתי לקפל את ידו השמאלית מאחורי גבו, והוא עדיין המשיך להתנגד למעצר ולהשתולל, קראתי לנתן וביקשתי ממנו שיעביר לי כבלי ידיים ויעזור לי לתפוס ולהשתלט על העצור. נתן תפס יד הימין של העצור, ובשלב שניסיתי לכבול יד שלו הוא, העצור עשה תנועה חדה לכוון שלי, כל זה כשיד שמאל שלו היתה מקופלת עד הסוף מאחורי הגב, כשלפתע שמעתי קליק, ומיד שחררנו…".

5.         הנתבע נחקר במח"ש עקב תלונת התובע בדבר תקיפה חבלנית. ולא הוגש נגדו כתב אישום מחוסר ראיות, מאידך וכפי שקורה לעיתים שגם הקורבן הופך לנאשם הוגש נגד התובע כתב אישום בעבירה של העלבת עובד ציבור, איום ותקיפת שוטר.

            עדות התובע כמו גם עדות הנתבע אינם עושים רושם של מי שמדייקים בדבריהם.  נכון הוא שהתובע הלך במקום ובנסיבות שהיו יכולות אך לא חייבות לעורר חשדו של שוטר הסיור. התובע לא היה מביא על עצמו את אירוע התקיפה שתקפו השוטר אילו נהג באיפוק ואילו לא חש שהשוטר מבקש לאיים עליו מיידית. אלא שלתובע לא היה ברור מלכתחילה שמדובר באנשי משטרה. יש להבין כי התובע הלך בסמוך לביתו לאחר משחק כדורגל שהתקיים אותו יום, בין קבוצות מכבי והפועל בחיפה, ושהוא לבוש בגדי "מכבי". הנתבע לא הזדהה מיד כשוטר, לא עצר ולא הודיע שהוא שוטר, לא הראה לתובע תעודה באופן שהתובע יכול היה לראותה. הנתבע פעל באגרסביות יתרה ומתוך הנחה שמדובר בעבריין או חשוד העומד בפניו. ברם, התובע הלך ברחוב מוריה, ולא היו  כל סימנים שהצביעו על סכנה מיידית ממנו. הנתבע  שלא לבש מדים, חייב היה להזדהות באופן ברור לא רק ע"י הצגת תעודה, (שבחושך בודאי לא ניתן לראותה) אלא על ידי אמירה שהוא שוטר, תוך ציון שמו בתוספת הצגת תעודה. בנושא ההזדהות אין עדותו של הנתבע מקובלת עלי ולא אוכל לקבל את דבריו, כשם שגם עדות השוטר המתנדב נתן צוקמן – אינה מקובלת עלי בעניין זה. כיוצא בזה תיאורו של הנתבע את הנסיבות בהן הלך התובע ברח' מוריה בנסיבות, המעלות נגדו חשד, אינן אלא כסות להתנהגות שלא כדין ושלא בתום לב של הנתבע. לא אבין מדוע אדם ההולך לבד בשעה 0:30 ברח' מוריה בבגדים "כהים" יהיה חשוד. בסיכומי ב"כ הנתבע אף נטען שזהו אזור "מוכה גניבות" – תמהני, מהו אזור מגורים בלב העיר שאינו כזה.

            טענת הנתבע כי התובע נראה חשוד בעיניו בהתחשב בשעה המאוחרת ובאזור מוריה שלטענתו מועד לגניבות, טענה זו לא רק שאין בה ממש, אלא שמותר אף לומר שהתובע שהלך לתומו בדרכו לביתו ברח' מוריה 102 סמוך למקום שבו התרחש האירוע היה רשאי להתנהג בחשדנות כלפי רכב אזרחי המתקרב ופונה כלפיו, מבלי שהיושב בו מזדהה כשוטר מיד בפתח המפגש. הטענה כי הנתבע הזדהה בצורה מפורשת וברורה אינה מקובלת עלי.

6.         התובע סיפר שלא בוצעה כל הזדהות מצד הנתבע. הנתבע "דחף" לו משהו בעיניים – אם הייתה זו תעודת שוטר, הרי שמדובר באקט של התחכמות מצידו של השוטר שראוי לכל גינוי.

            הנתבע פעל בכוחנות רבה ושלא לצורך. בסמכותיות אולם באופן ברוטלי. באותו שלב לא נשקפה לנתבע כל סכנה מן התובע. התובע גם לא היה חשוד בביצוע עבירה כלשהיא. הנתבע חש כנראה פגוע ונעלב מן העובדה שהאזרח אינו שר מיד למרותו, אינו עוצר מיד לפקודתו ואינו מזדהה מיד, הוא ניגש לתובע והפעיל נגדו כוח בלתי נדרש ובלתי סביר עד כדי שבירת ידו השמאלית שאותה אחז חזק וסובב מעבר לגב. הנתבע רק "שכח" שבהתנהגותו תרם וגרם לתגובה זו של התובע ואילו הזדהה כראוי כשוטר שאינו במדים היה נחסך החיכוך בין השניים. הכוח שהופעל היה ברוטלי ולא דרוש, מה גם שהיה איתו שוטר נוסף. הנתבע, גבר חסון וחזק לעומת התובע הצנום, לא היה זקוק לשבור דוקא את ידו של התובע כדי לעצרו. התיאור התמוה של הנתבע כי פעל בעדינות ("ממש בעדינות" – בעדותו) הם לעג לרש. תמהני מה יכול וצריך היה הנתבע לעשות אילו נדרש לפעול בנסיבות כאלה שלא בעדינות. אילו היתה מצד התובע פעולת התנגדות אלימה, ניתן היה לקבל שימוש מתוך כוח הנדרש. אלא לא כך היו פני הדברים.

7.         בנסיבות, ולאור האמור לעיל ואף שהאירועים לא התרחשו כולם כדברי התובע, הרי שהתובע הוכיח את תביעתו ואת תקיפתו על ידי הנתבע ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי. הנתבע פגע ופצע את התובע שלא כדין ועליו לפצותו מכוח דיני הנזיקין. אעיר, שגם אילו נדרש הנתבע להפעיל כוח כדי לעצור או לעכב את התובע הרי שהוא הפעיל כוח בלתי סביר ללא כל יחס לאירוע. הנתבע פעל באופן ברוטלי כלפי התובע, מתוך מגמה "ללמדו לקח", כמי שלא זיהה עצמו בפני השוטר ולא נענה מיד לדרישה להציג תעודה.

            נכון שהתנהגות התובע אינה ראויה לפרס. התובע עצמו החל בקללות בעוד שניתן היה לברר את העניין בדרך שקטה. אך אין בהתנהגות התובע כדי להמעיט מאחריות הנתבע.

8.         פעולת הנתבע מכוח סעיף 67 "חוק המעצרים" לקתה בפגמים שתוארו לעיל. הנתבע פירש את הסיטואציה שנוצרה באורח מוטעה. תחילה החליט שהתובע חשוד והוא רשאי לעכבו, אך לא נקט בפעולה הנדרשת כדי להבהיר לאותו "חשוד" שמדובר באיש משטרה ובהזדהות כהלכה. הנתבע פעל בתחום סמכותו והרשאתו באופן כללי, אולם עשה בהם שימוש חריג ושלא בתום לב ועל כן עשה שימוש מדומה בכוחותיו – ובהרשאה. המעשה שעשה, והפגיעה הגופנית הבלתי סבירה ותקיפת התובע לא היו דרושים ואין לומר עליהם שהיו לפי חיקוק. לנתבע גם לא תעמוד ההגנה המיוחדת שבסעיף 24 (4) לפק' הנזיקין, שכן המעשה שעשה היה תוך ביצוע תפקידו אולם אין לראותו כמי שהותר לו לנקוט בדרך האלימה שבה נקט. אם סבור הנתבע שפעל ב"עדינות" בתפיסת ידו של התובע, הרי שניתן לומר שפרשנותו את המושג "עדינות" זקוקה למחשבה שניה.

            אעיר כי אין אני מתעלם מאופיו של התובע, שכן אדם זה הוכיח מעורבות קודמת במריבות ואלימות, ואישיותו אינה כה שקטה ושלווה כפי שניסה לתארה. חומר הראיות המועט בעניין זה מצביע על קווי אופיו הכלליים אולם גם לתובע כזה אין להתייחס כנטול זכויות, ואין דבר באופיו שיתיר לנתבע לנהוג בו בשרירות ואלימות כפי שעשה. יש לשפוט גם אדם כזה על פי הנסיבות והעובדות בכל מקרה ומקרה, ובלא הכללות.

9.         לסיכום, לא אוכל לקבל את גרסת הנתבע, שעדותו לא הותיר בי ספק שלא ניתן לסמוך עליה. היה בה משהו מאולץ, מלאכותי שנועד לכסות על התנהגות הבוטה כנגד התובע באותו יום. אין להשלים עם כך שאזרח הנדרש להזדהות ימצא עצמו שבור ומוכה בלא צורך, אם כי ישנם מקרים נדירים וחריגים שעשויים להוביל  לתוצאה מצערת כזו – ולא זה המקרה בפנינו.

10.       אשר לנכות הרפואית , מדובר בשבר הזרוע בצד שמאל אשר התחבר אנטומית באופן טוב אולם קיימת הגבלה קלה בתנועה. ד"ר בסר לא מתארה, אלא מכנה אותה קלה. ואילו פרופ' רופמן מתאר את ההגבלה כמזערית. 

            נראה לי שבעניין זה מסקנת ד"ר בסר אינה מתאימה לנתונים ולממצאים הקליניים וכי הפריז בהערכת הנכות. שיעור נכות של 10% אמור לייצג על פי הגדרת התקנות מגבלה תפקודית ותנועתית גבוהה מזו שנשארה אצל התובע. התובע גם אינו מציג תיעוד וראיה בדבר מגבלותיו אלה, ועל כן התאור של הגבלה מאוד קלה סביר יותר. ברם איני סבור שנכות של 0% היא הנכות המתאימה ולכן  פרופ' רופמן נטה לחומרה.  הגבלה ולו גם קלה מאוד של מפרק היא בעלת משקל משל עצמה, מעצם קיום ההגבלה.

            נכות זו אינה תפקודית כפי שהתובע טוען. ואינה צריכה להפריע את כושרו לעבודה, אלא באופן שולי ביותר. אשר לנזקים, החומר שהתובע הציג דל מאוד, ועל כן אפסוק על פי "דלות החומר" הראייתי שבפניי.

          התובע אינו עובד באופן מסודר ויציב אף כי לדבריו השתכר כ – 3,500 ₪ לחודש כעובד תחזוקה לפני התאונה. היה בגבס כ – 4 חודשים, קיבל טיפול פיזיוטרפי, והיה באי כושר עבודה כחודש וחצי.

11.       אני קובע את נזקי התובע כלהלן:

א.         כאב וסבל: בהתחשב בסוג הפגיעה, טיבה,  תקופת הטיפול והנכות הקלה אני קובעת את הפיצוי בסכום גלובלי של 15,000 ₪.

ב.         הפסד השתכרות לעבר יש לפסוק לתובע הפסד בסכום גלובלי של 7,000 ₪ אף שלא הוכחו הפסדים בצורה מלאה.

ג.          אין מקום לעזרת צד ג'.

            ד.         לאור הנכות הקלה מאוד יש לפסוק הפסד כושר השתכרות לעתיד בסכום

קטן וצנוע בלבד של 7,500 ₪ בלבד.

ה.         יש לפצות התובע בגין הוצאות הרפואיות סך 300 ₪ נכון להיום. וכן להחזיר מחצית עלות חוות הדעת ב"ר  בסר. על פי חשבונית מס שתוצג.

סה"כ הפיצויים לאור האמור לעיל הוא 29,800 ₪ מסכום זה יש להפחית בגין אשם תורם של התובע אותו אני קובע בשיעור של 10%, קרי להפחית 2,980 ₪  ועל כן הפיצוי יהיה 26,820 ₪ נכון ליום פסק הדין.

12.       לפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 26,820 ₪ בצירוף 20% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן אגרת משפט ששילם וכן מחצית שכר המומחה ד"ר בסר שיוחזרו לתובע על פי קבלות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום פסק הדין שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין עד התשלום בפועל

המזכירות תמציא העתק פסק הדין  לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"א בסיון, תשס"ד (10 ביוני 2004)

א. גנון, שופט