פסק דין

קשה לכתוב את זה, אבל ביום השחור שבו התבשרנו על מותם של עוד

שני חטופים בעזה, יגב בוכשטב ואלכס דנציג, חטופים שהמדינה יכלה

להציל אך ממשלתה בחרה להפקיר, קרה גם משהו טוב: בית המשפט

המחוזי בתל אביב קיבל את תביעתה של כרמלה מנשה בגין הטרדה

מינית נגד רדיו צפון ושדרניו, ופסק לה פיצוי בגובה כחצי מיליון

שקלים. קשה להתרגש מהטרדה מינית כשהמדינה מתפוררת וחזיתות

חדשות מתווספות למלחמה הארוכה בתולדותינו. אבל אחת

התסמונות המסוכנות של העת הרעה הזו היא ההתבהמות המסלימה

של השיח הציבורי, בהובלת מכונת הרעל ושופרות ראש הממשלה;

פסק דין כרמלה מנשה הוא תמרור עצור שיפוטי שמסמן שיש מחיר

להתבטאויות פוגעניות המבזות את כבוד אדם וחוה.

תחנת רדיו צפון שידרה במשך תקופה ארוכה פינה קבועה בתוכנית

הבוקר שלה, שבה השדרן עופר דומינגז מראיין, לכאורה, את

"כרמלה", כתבת צבאית, ושותפו להגשה הראל סלוצקי מחקה

תשובות בקולה הייחודי, הצרוד מסיגריות של כרמלה מנשה. מדי בוקר

נשאלה "כרמלה" של סלוצקי על התרחשויות ביטחוניות )כפי

שכרמלה מנשה נשאלת ברשת ב'(, ומדי בוקר הגיבה כמי שזה עתה

נתפסה על חם ויצאה מבין השיחים, להוטה לספר בפירוט על יחסי

מין שקיימה עם קצינים, פוליטיקאים, פקידי ממשל או אפילו מפקדי

שלום, אורית

אויב. במקום תשובות צבאיות, ענייניות, מקצועיות – כל שמעניין את

"כרמלה" הוא אברי המין של שותפיה ו"ביצועיהם".

בכל ספר לימוד, זו ההטרדה המינית הקלאסית. אשת מקצוע בכירה

ובעלת כישורים, העוסקת בתחום שנחשב גברי, מצטיינת בתחומה,

זוכת פרסים ובעלת מוניטין ומעמד נכבדים – מופשטת מכל הישגיה,

כשהיא מוצגת כנקבה מינית מיוחמת שכל זכר בשטח "דופק" אותה.

תשובותיה המיניות של "כרמלה" מציגות את העיתונאית הבכירה לא

רק כחולת מין נלעגת, אלא כמי שבהעדר כל כישורים או עניין

מקצועיים, כל מה שיש לה בראש וכל מה שיש לה להציע הוא זיונים.

הקטנה כזו של אישה שקנתה לה מקום בעולם כבת אדם, על ידי

מיסגורה כאובייקט מיני ותו לא – היא-היא ההטרדה המינית

שהפמיניזם הגדיר כפגיעה מינית ומגדרית, המשמשת כלי בידיהם של

סקסיסטים ושוביניסטים לדחוק נשים מן המישור הציבורי אל חדר

השינה או בית הבושת.

מנשה, לא התביישה, לא הסתתרה ולא ניסתה להשתיק: היא

השתמשה בחוק למניעת הטרדה מינית ותבעה פיצויים הן מרדיו צפון

והן מהשדרנים המתיימרים להיות קומיקאים גילוי נאות: ליוויתי את )

ייצוגה המשפטי . הנתבעים העלו שורה של טענות ציניות מבישות, (

ובהן ש"כרמלה" היא דמות בדיונית, ולכן גם אם היא הושפלה מינית –

לא כרמלה מנשה היא הנפגעת; שאין בפינת "כרמלה" שום ביזוי או

השפלה של אף אחת אלא רק הומור; שה"הומור" הירוד של סלוצקי,

דומינגז ורדיו צפון הוא לב לבו של חופש הביטוי, ופגיעה בו תהרוג אתציפור הנפש של זכויות האדם בישראל. סגן נשיא בית המשפט המחוזי

בתל אביב, אליהו בכר, דחה את כל הטענות המקוממות הללו. הוא

הציג בפסק הדין תמלילים רבים של הטקסטים הפוגעניים שבגינםהוגשה התביעה, ואלה מדברים בעד עצמם: כל כולם ביזוי והשפלהמיניים. לצד הקביעה המתבקשת שהרדיו והשדרנים ביצעו הטרדהמינית בוטה, חוזרת ונשנית לאורך זמן ארוך, בית המשפט קבע ובאר

מספר הלכות משפטיות שהן בעלות חשיבות תקדימית רחבת היקף.

ראשית, בית המשפט הזכיר שהחוק למניעת הטרדה מינית קובע חד

משמעית שביזוי והשפלה מיניים אינם בבחינת ביטוי המוגן על ידי

הזכות לחופש הביטוי. מי שמטריד מינית אדם אחר על ידי השפלתו

המינית אינו יכול להסתתר מאחורי טיעונים של חופש הביטוי, ולאמאחורי הטיעונים הנגזרים של חופש הסאטירה והומור. הסאטירה

וההומור הם סוגי ביטוי מוגנים – כל עוד אינם משפילים מינית. החוק

קובע באופן ברור שבכל הקשור בביזוי והשפלה מיניים, כבוד האדם

של המוטרד או המוטרדת גוברים על הזכות להתבטא באופן מבזה.

שנית, בית המשפט הבהיר שהשפלה מינית של אדם המושמעת או

מוצגת בכל דרך בכלי תקשורת מכל סוג היא הטרדה מינית אסורה.

החוק למניעת הטרדה מינית אוסר "התייחסות מבזה או משפילה

המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". ביתהמשפט העליון קבע כבר בשנת 2001 שהתייחסות מבזה או משפילה

כזו היא הטרדה מינית אסורה, בין שהאדם הנפגע נוכח פיזית במקום

שבו מופנית אליו ההתייחסות המבזה ובין שלא. פסק הדין החדש

קובע באופן מפורש שגם התייחסות מינית משפילה הנשלחת לאוויר

העולם באמצעות כלי תקשורת, כמו הרדיו, נלכדת באיסור הקבוע

בחוק, אף אם האדם הנפגע לא נכח באולפן ואף אם לא היה הנמען

הישיר של ההתייחסות. כי השפלה מינית כזו שיצאה לקוסמוס

החברתי מופנית לכל מי שנמצאים בו – לרבות האדם המושפל.

סלוצקי ודומינגז, שדרני "רדיו צפון". העלו בהגנתם שורה של טענות ציניות מבישות. סגן נשיא בית המשפט

המחוזי בתל אביב, אליהו בכר, דחה את כל הטענות המקוממות הללו צילום: צילום מסך, אתר "רדיו צפון"

ואם כך לגבי רדיו – אזי גם לגבי טלוויזיה, אינטרנט, רשתות חברתיות,

וכל אמצעי תקשורת מכל סוג. משמעות הפסיקה היא שמי

שמתייחסים באופן מבזה למינו של אדם, למיניותו או לנטייתו המינית

בהודעות טקסט, בטוקבקים, בטוויטר ובכל זירה – מבצעים הטרדהמינית שהיא גם עוולה אזרחית, כלומר התנהגות שניתן לתבוע בגינה

פיצוי, וגם עבירה פלילית. זוהי הבהרה שיפוטית נחוצה מאין כמוהבתקופה שלשון הביבים משתלטת על חלקים גדולים מדי של השיח

הציבורי, וביזוי והשפלה מיניים מוטחים במי שנמצאים, ובעיקר

נמצאות, בזירה הציבורית. זאת ועוד: בית המשפט קבע שהצגתהחסרת הבסיס של כרמלה מנשה כחולת מין שצורכת סמים ולוקה

בלקויות שונות היא גם לשון הרע, וגם כזו אינה חוסה תחת הזכות

לחופש הביטוי.

הנקודה השלישית היא אולי החשובה ביותר בעת שבה טכנולוגיות

צעירות וצעירים .deep fake nude חדשות מאפשרות מה שמכונה

רבים בישראל, כמו במדינות מפותחות אחרות, סובלים משימוש לרעה

בבינה המלאכותית. תוכנות שונות מאפשרות לעבד את דמותו של

אדם, בדרך כלל דמותה של נערה, ולהציגה עירומה ובתנוחות מיניותשונות. הדמויות המעובדות דומות בכל לדמויות האמיתיות שעל בסיסן

נוצרו, ולא ניתן להבחין בינן לבין הדמויות הממשיות – או אף להוכיחשהונדסו באופן מלאכותי. נערות שעוברות "טיפול" כזה בידי צעירים

בחוגן החברתי נפגעות קשות וסובלות מכל הנזקים הנפשיים

והחברתיים המאפיינים הטרדות מיניות ופגיעות מיניות אחרות.

למי שהיה ספק אם החוק למניעת הטרדה מינית חל על התייחסויותכאלה למיניותן של צעירות ושל אנשים בכלל , פסק דין כרמלה מנשה ()

מבטל את הספק: החוק חל אף חל. טענתם המבישה של הנתבעים,

שהדמות "כרמלה" המגלמת את כרמלה מנשה היא דמות עצמאית

ונפרדת, וביזויה המיני אינו משליך על כרמלה מנשה – נדחתה בשתי

ידיים על ידי בית המשפט. זה קבע שביזוי מיני של דמות בדיונית כמו )

"כרמלה" שקל לזהות את הקשר בינה לבין דמות אמיתית כמו ()

כרמלה מנשה – מהווה הטרדה מינית של הדמות האמיתית. לכן (

הפצת תמונה או סרטון מיניים המכילים דמות שעוצבה על ידי בינהמלאכותית על בסיס דמות אמיתית יכולים בהחלט להיחשב משפילים

כדין "כרמלה". deep fake nude ומטרידים מינית ואסורים בחוק. דין

החוק והמשפט אינם יכולים להציל אותנו מפני התדרדרות השיח

הציבורי לביבים, אך הם יכולים להציב תמרורי אזהרה ולהגן על כבוד

האדם. פסק דין כרמלה מנשה עשה בדיוק זאת.

כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ ©